<h1>ענינים שונים לתלמיד הרשב"א סימן ב'</h1>
<h2>דף פו.</h2>
גרסינן בפרק יום הכפורים (יומא פ"ו ע"א) שאל ר' מתיא בן חרש את ר' אלעזר בן עזריה ברומי ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש, אמר לו שלושה הן ותשובה עם כל אחת מהן. עבר על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו שנא' (ירמיהו ג') שובו בנים שובבים, עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר שנא' (ויקרא ט"ז) כי ביום הזה יכפר עליכם, עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין שנא' (תהלים פ"ט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, אבל מי שיש בידו חלול השם אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנא' (ישעיה כ"ב) ונגלה באזני ה' צבקות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון ע"כ.
פירוש ארבעה חלוקי כפרה, ארבעה מינין חלוקין בעניני כפרה, שזה מתכפר קל מהרה וזה בחומר גדול יותר. והשיב לו ר' אלעזר שלא היו כי אם שלושה ואע"פ שתמצאם במנינם ארבעה, מצות עשה ולא תעשה וכריתות וחילול השם, אעפ"כ אינן נמנין אלא בשלושה שאותן של חלול השם אינן מן המנין, דמפני החומר הגדול שלהן אין להן כפרה עולמית מחיים, ולא שייך בהו כפרה כיון שאינן מתכפרין מחיים כמו השאר. ותשובה עם כל אחת ואחת מהן, לומר שאין אחד מהן מתכפר בלא תשובה כלל, ולאפוקי מדרבי דאמר (יומא פ"ה ע"ב) יום הכפורים מכפר בין על השבין בין על שאינן שבין. עבר על מצות עשה ועשה תשובה, כגון שלא עשה סוכה ולא נטל לולב וכיוצא בהן ועכשיו שב ומתחרט בדבר, לא זז משם עד שמוחלין לו ואין צורך ליום הכפורים בכך שנא' (ירמיהו ג') שובו בנים שובבים, אלמא יש חטא מכופר מיד ששב. ומיהו הוא שעשה תשובה שלימה שגמר בדעתו שלא לשוב עוד באותה עבירה, שאם לא כן הרי זה כטובל ושרץ בידו. וכך אמרו בסיפרי דכשהוא מתודה צריך לומר ואיני חוזר לדבר זה לעולם שנא' (ירמיהו ל"א) אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך, וכתוב (הושע י"ד) ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו. עבר על לא תעשה וכו' שנא' (ויקרא ט"ז) כי ביום הזה יכפר עליכם מכלל דאיכא חטאים שאינם מתכפרין אלא בצירוף יום זה. ובגמ' (יומא פ"ה ע"ב) איכא מאן דאמר דדווקא בלא תעשה שניתק לעשה, אבל
ר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא נראה שסוברין דכל לא תעשה [ב]חדא מחתא מחתינהו, ר"ל דכולן מתכפרין בתשובה
ויום הכפורים ובלבד שלא יהא לא תעשה של כריתות ומיתות בית דין וכדמפלגינן להו נמי בסמוך.
ומ"מ נראה לי אין זה כלל גמור לכל מצות עשה ולא תעשה, כי יש בהן שהן חמורין שצריכין גם כן יסורין ככריתות ומיתות ב"ד וחמורים מהם. שהם אמרו בפרק (איזהו נשך) [הזהב] (ב"מ נ"ח ע"ב) אמר ר' חנינא שלושה צועקים ואינם נענין, המכנה שם לחברו אע"ג דדש בשמיה והמלבין פני חבירו ברבים והבא על אשת איש. והא ודאי משמע דמכנה איסורא דידיה מואהבת לרעך כמוך, ומלבין מלא תעמוד על דם רעך על דרך מה שאמר (שם) דאזיל סומקא ואתי חיורא, ואפילו הכי מני להו בהדי אשת איש דמיתת ב"ד. והטעם שנראה בזה מפני שהמכה חברו או גוזלו וכיוצא בהן ניתן לימחל, אבל מכנה ומלבין לא ניתן לימחל מפני שהשומעים יבזוהו היום או מחר באותו כנוי שם וילבינוהו באותה הלבנה וזה גורם קטטה ושנאת חינם בינו ובין הבריות עד עולם, וכבר אמרו [לעיל ט' ע"ב] ששקולה שנאת חנם כע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים. וזהו שדמו אותם לאשת איש שהיא תקלה עולמית גם כן, מפני שעל ידי שהוא בא עליה היא חשודה ממנו וגורם שם רע גם לבניה הכשרים שהולידה מבעלה, וגורם להם איסור לבא בקהל ואין לך תקלה עולמית גדולה הימנה. ועל כן אמרו אשת איש ולא אמרו הבא על העריות, שאילו בא על אחת מן העריות שהן פנויות אין עונשו גדול כל כך. וכיון שדמו מכנה ומלבין לאשת איש, שמענו שהם חמורין מכריתות ומיתות ב"ד אע"ג דעשה ולא תעשה נינהו. הלכך הא ברייתא לאו כלל גמור, וכבר אמרו אין למדין מן הכללות. דהא נפקא מהאי כללא קצת מטומאות מקדש וקדשיו כגון שיש לו ידיעה בתחילה ולא בסוף שיום הכפורים אינו אלא תולה, וכן אין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף כמו שמפורש בפ"ק דשבועות (ב' ע"א).
והוי יודע שיום הכפורים מכפר אף בזמן הזה שאין קרבנות קריבין, דגרסינן בשבועות (תוספתא יומא פ"ד הט"ו) חומר ביום הכפורים מבשעיר המשתלח, שיום הכפורים מכפר בלא קרבן. אלא שאם מת קודם גמר היום נחלקו בירושלמי אם נתכפר, שכך אמרו שם (יומא פ"ח ה"ז) ר' זירא אמר כל שהו ר' חנינא אמר בסוף, מה ביניהון מת מיד על דעתיה דר' חנינא לא כיפר על דעתיה דר' זירא כיפר, מתניתא מסייעא לר' חנינא חומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד ויום הכפורים עד שתחשך. ואף בגמרתנו נראה שנחלקו בכך (גמ') על שאר עבירות שבתורה, ונראה שמסקנה של שמועה שאינו מכפר עד שתחשך ודוק ותשכח.
ועוד יוצא מכלל בבא זו הנשבע לשקר שאין תשובה ויום הכפורים מכפרין אלא ביסורין ככריתות ומיתות ב"ד, דתניא (יומא פ"ו ע"א) אלו הן קלות עשה ולא תעשה חוץ מלא תשא. וכן הדבר מפורש בפרק שבועת הדיינין (שבועות ל"ט ע"א) שאין הנשבע לשקר מכלל שאר מצות לא תעשה אלא מכלל כריתות ומיתות ב"ד.
עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין שנא' (תהלים פ"ט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. ומה שתפס לו כאן כסדר הזה שאמר תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין, נראה שלא בא ללמדנו אלא שאין כח בתשובה לבד לתלות כשאר לא תעשה דעלמא אלא אם כן יום הכפורים עמה, אבל הוא הדין אם שב בתשובה ובאו היסורין קודם יום הכפורים ואחר כן בא יום הכפורים שהכל מכופר מיד, שכבר קיבל דינו ביסורין שבאו לו ודברים ברורין הם. אבל אם באו היסורין קודם התשובה אינן כלום, שלא באו באותה שעה לכפרה ולמירוק אלא מחמת כעס הבורא יתברך עליו, וזהו שאמרו ברישא ותשובה עם כל אחת ואחת מהן דאלמא אין שלושתן כלום בלא תשובה. ומסתברא דכריתות ומיתות בית דין דקאמרינן כגון שאכל חלב או דם או בא על העריות, אבל הוליד לא כדאמרינן (חגיגה ט' ע"א) מעות לא יוכל לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה בן נמצא אב נושא בתו ואח נושא אחותו. ועל זה נאמר (ויקרא י"ט) ומלאה הארץ זימה, וכל כי הא שהוא מרבה ממזרין בישראל וגורם לשכינה שתסתלק בכלל המשומדין והמינין ושכפרו בתורה הן, שאין חטאן מתכפר אלא במיתה כמו שאני עתיד לכתוב בס"ד שהשוו אלו למי שיש בידו חלול השם.
ויש כאן מקום שאלה אחר שאינו מתכפר לאיזה ענין תולה, וכמו שהקשו בפ"ק דשבועות (ח' ע"ב) גמ' שאין בה ידיעה בהתחלה ובסוף והעלם בנתים שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולין עד שתודע לו ויביא עולה ויורד, וכי מאחר שאינו מכפר למה תולה אמר ר' זירא שאם מת מת בלא עון, מתקיף לה רבא מת מיתה ממרקת אלא אמר רבא להגן עליו מן היסורין. והכא ליכא לפרוקי כי התם דהא יסורין ממרקין קתני, ואם כן תלייה זו מה טיבה והלא מן היסורין אינו מגין. וכן אין לומר (שאם) דנפקא מינה שאם מת חטאו מכופר במקצת, דהא מיתה ממרקת קתני כיון שיש תשובה ויום הכפורים עמה. וכל שכן שקשה זה באותה בבא של חלול השם שאמרו שגם היסורין תולין עד שימות ומיתה ממרקת, ואם כן תלייתן למה. ויש לתרץ שהתלייה היא לומר שאם אחר שעשה עבירות אלו עשה תשובה ובא יום הכפורים וקודם שבאו עליו יסורין עשה עבירות אחרות ולא עשה תשובה עליהן, הרי אותן עבירות ראשונות מצטרפות עם האחרונות ויורד לגיהנום דכל שמת בלי תשובה אין המיתה ממרקת והעונות הראשונים אינם נמחקין דומה לאותה שאמרו במס' ראש השנה (י"ז ע"א) ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מחשב בהדייהו, מה שאין כן בשאר עבירות קלות בעשה ולא תעשה המתכפרין בתשובה ויום הכפורים, דכיון שנתכפרו נתכפרו לגמרי ושוב אין מזכירין לו דבר מהן אע"פ שעבר אחר כן בעבירות אחרות. ואף כאן אלו באו תשובה ויום הכפורים ויסורין ונתכפר על ידן שוב אין מזכירין לו מרשעו כלום אפילו על ידי עשיית עבירות אחרות, אבל כל שאמרו תולין הרי הן מצטרפין עם עבירות אם נזדמנו לו קודם שתהא כפרתו נגמרת, זהו מה שנראה לי בזה.
אבל מי שיש בידו חלול ה' וכו' שנא' (ישעיה כ"ב) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, מכלל שיש חטא שאינו מכופר עד שימות, ולאו [דווקא] חלול השם קאמר דהוא הדין למפר ברית בשר ופורק עול ומגלה פנים בתורה ששלוש אלו אין לך חמורות מהן. דהא לרבי יום הכפורים מכפר על שאינן שבים בכל לא תעשה ואפילו כריתות ומיתות ב"ד ואעפ"כ הוציא שלושה אלו מן הכלל כל שלא עשה תשובה כדדריש במס' שבועות (י"ג ע"א) מקרא דכי דבר ה' בזה, ורבנן נמי דרשי התם הנהו תלת מההוא קרא ומסיימי בה הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא עונה בה דלכי עביד תשובה מיתה ממרקת, מכלל דלרבנן דהלכתא כוותייהו אין לו מירוק באלו השלושה אלא במיתה. ונראה מדברי הרמב"ן ז"ל בשער הגמול (בספר תורת האדם) דה"ה לעבירות חמורות מאד כמשומדין ומינין ואפיקורסין ושכפרו בתורה ובתחיית המתים ושאר המנויין בברייתא (ר"ה י"ז ע"א) דשלוש כתות ליום הדין, ומה שמנו אלו ר"ל אלו והדומים לאלו שהם רשעים מוחלטים.
וקשיא לי דמהכא משמע דעבירות כאלו אינן מתכפרות אלא במיתה עם תשובה ויום הכפורים, ואילו בהא דשבועות שכתבנו קתני עונה בה דכי עביד תשובה מיתה ממרקת ולא הזכירו שם יום הכפורים ולא יסורין. וי"ל דשמעתין מיירי לענין שחטאיו מכופרין לו מחיים עד גמר מיתה והוא נכנס מיד בגן עדן ואינו רואה פני גיהנום כלל, אבל התם לענין עולם הבא איירי ואינו אחר מיתה מיד אלא באלף השביעי הוא, ומשום דהוו דרשי רבנן תכרת לעולם הבא משום הכי אמרינן דתשובה עם המיתה ממרקין לענין שיש לו חלק לעולם הבא ומ"מ נכנס הוא בגיהנם קצת. ומכאן אני אומר דהא דתנן (סנהדרין פ' ע"א) כל ישראל יש להן חלק לעולם הבא חוץ מהאומר אין תורה מן השמים והכופר בתחיית המתים ואפיקורוס ובלא עשיית תשובה מיירי, לאו דווקא אלו אלא אלו והדומים להם בעבירה חמורה כאלו קאמר, דהא בכל הני דאמרן דרשי רבנן תכרת לעולם הבא כל שלא עשו תשובה.
וא"ת אם כל ישראל יש להן חלק לעולם הבא בלא תשובה אם כן אלעזר בן דורדיא שיצתה בת קול ואמרה שהיה מזומן לחיי עולם הבא, למה הוצרכו לבת קול והלא אפילו לא תעשה תשובה ממילא ידענו שיש לו חלק, י"ל שלא יצתה בת קול אלא לכבוד הצדיק ההוא כדי שלא נחשוד אותו כשם שעבר על כריתות ומיתות ב"ד דהא על כל זונה בא ואפילו אשת איש במשמע, כן עשה אחת מן העבירות החמורות המוזכרות כאן שאין להם חלק לעולם הבא, ושמא לא שב בתשובה ומפני כך הוצרך לבת קול.
והוי יודע דבפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ז ע"א) סבירא ליה לרבא דמת מתוך רשעו כיון דכאורחיה מאית לא הויא ליה כפרה, אבל נהרג מתוך רשעו בין בהרוגי ב"ד בין בהרוגי מלכות כיון דלאו כי אורחיה מיית הויא להו כפרה כל דאיתא מיתה וקבורה. ולפום מאי דסבר רב אדא בר אהבה התם דווקא בדאיכא נמי עכול בשר, ומשמע דלית הלכתא כרב אדא אלא כרב אשי דבתרא הוא דאמר דכפרה הויא להו מכי חזו צערא דקברא פורתא. ושמעינן נמי מהתם דאף בעבירות חמורות שיש בהן מיתת ב"ד מיתה מכפרת כל דאקטול, והוא דאיכא קבורה וצערא דקברא פורתא, ופרש"י ז"ל שם דהיינו צער חבוט הקבר, ולי נראה שהוא עכול בשרו קצת. דהא אקשינן התם אי הכי למה לי עכול בשר ופרקינן משום דלא אפשר, כלומר אי אפשר ליטלו באותה שעה ממקום שנקבר מפני שמסריח ויהיה גנאי למת וכך פירש הרב ז"ל, ואם היה מכופר מיד שהיה לו חבוט הקבר לא היה מסריח שהחבוט סמוך לקבורה הוא מיד כפי מה שנמצא בהגדות. ואף בכפרה זו של מס' סנהדרין שהזכרנו, נ"ל שאינה כפרה גמורה ככפרה דשמעתין, דודאי כיון שהוא חשוב כרשע גמור עד שעת התחלת עכול הבשר, אם כן נכנס הוא בגיהנם ומתברר ומתלבן שם עד אותו זמן, שאי אפשר שיהא עם כתות הצדיקים בגן עדן ונקברנו בקברות הרשעים ודבר ברור הוא. ועל כן לא מנו בשמועתנו כפרת קבורה ועכול בשר כלל, מפני שאינה כפרה גמורה ואינן דומות לכפרות אלו כמו שפרשנו.
וא"ת והלא לא מנו גם כן כפרת ודוי, ובודאי מכפר הוא כדאמרינן גבי עכן (סנהדרין מ"ג ע"ב) ומנין שכפר לו וידויו שנא' (יהושע ז') יעכרך ה' היום הזה ולא לעולם הבא, והתם ודאי אף גן עדן בכלל דהא אכריתות ומיתות ב"ד הוא דעבר ובלא וידוי יש להם חלק לעולם הבא, דאלמא ודוי מכפר לגמרי. ואפשר דהתם דווקא קתני לעולם הבא, משום דאיכא מאן דאמר התם דעבר עכן על חמישה חומשי תורה ויש בכלל כל עבירות דשמעתין, ואע"ג דמשמע ודאי דמכפר הוא הוידוי בעבירות קלות כעשה ולא תעשה, ואם כן היה ליה לממניה בשמעתין. י"ל דוידוי היינו תשובה והא תנא לה.
ולכאורה היה נראה דוידוי מכפר אפילו בעבירות חמורות ככריתות ומיתות ב"ד, דהא אמר רבא נהרג מתוך רשעו הויא ליה כפרה ובלא וידוי משמע מדקרי ליה רשע, וכיון שכן כשאמרו בעכן שכפר לו וידויו משמע דוידוי לבד כפר לו. ומ"מ אין נראה לי כן שאי אפשר שיהא כח הוידוי גדול מכח התשובה, ולא עוד אלא שהעושה תשובה מתודה הוא, ואעפ"כ אמרו כאן עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין. על כן נראה שאין הוידוי מכפר בעבירות החמורות אלא כשהומת בידי אדם ולא במת על מטתו, וכי אמרינן נהרג מתוך רשעו הויא ליה כפרה בשהתודה מיירי, דעל הרוגי ב"ד אתי' שהיו מתודין כדאיתא התם (שם), ואפילו הכי בדכוותה במת מתוך רשעו על מטתו אע"ג דהתודה לא הויא ליה כפרה אלא נידון בגיהנם כפי מה שהרשיע אם מעט ואם הרבה. והא דקרי נהרג ומת מתוך רשעו למי שהתודה, היינו משום דלאו תשובה מעלייתא היא לגמרי, דמפני שהוא רואה שהוא מת עושה כן שאם לא כן לא שב ומלאך המות הוא דאנסיה. ותדע שהרי הוצרכו ללמוד מן הכתוב שוידוי כפר לו לעכן, ואם היה חשוב כתשובה פשיטא ומקרא מלא דבר הכתוב [ישעיהו ו'] ושב ורפא לו. אלא ודאי אין הוידוי לבד מכפר וכן אין מיתת ב"ד לבדה מכפרת, שאם היתה מכפרת מנלן דוידוי כפר לו לעכן מדכתיב יעכרך ה' היום ולא לעולם הבא, דלמא מפני שנהרג בב"ד היה זוכה לעולם הבא ולא מפני הוידוי כלל. הא אין עליך לומר אלא כמו שאמרנו שהוידוי עם המיתה שהוא מומת בידי אדם הוא שמכפרין.
ומ"מ אין דברינו אלא בעבירות החמורות, אבל בעשה ולא תעשה הרי הוידוי בלבד מכפר בודאי אע"פ שלא הומת בידי אדם אלא מת על מטתו, ולכן מצוה לשכיב מרע שיתודה כדתניא בסיפרי (במדבר ה') ר' נתן אומר ואשמה הנפש ההיא והתודו, מצוה על כל המתים שיטענו וידוי. ובאמת שאף בעבירות החמורות אע"פ שאינן מכופרות בוידוי, מ"מ מועיל לו להקל בדינו שהרי זה תשובה במקצת. ואבינו אב הרחמן הוא ורחמיו על כל מעשיו אף לרשעים שנא' (יחזקאל ל"ג) חי אני נאום ה' [אלוקים] אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה, וכתוב (יחזקאל י"ח) השיבו וחיו. זהו מה שנראה לי בכלל דברים אלו וה' הטוב יכפר בעד.
